Alef Bet Hebrew Translation and Tutoring
We Don't Need to Leave Yet, Do We?
By Ogden Nash
הַאִם עָלֵינוּ לָצֵאת כְּבָר, אוֹ טֶרֶם?
One kind of person when catching a train always wants to allow
an hour to cover the ten-block trip to the terminus,
And the other kind looks at them as if they were verminous,
And the second kind says that five minutes is plenty and will
even leave one minute over for buying the tickets,
And the first kind looks at them as if they had cerebral rickets.
One kind when theater-bound sups lightly at six and hastens off to the play,
And indeed I know one such person who is so such that it
frequently arrives in time for the last act of the matinee,
And the other kind sits down at eight to a meal that is positively sumptuous,
Observing cynically that an eight-thirty curtain never rises till eight-forty, an observation which is less cynical than bumptious.
And what the first kind, sitting uncomfortably in the waiting room
while the train is made up in the yards, can never understand,
Is the injustice of the second kind's reaching their seat just as
the train moves out, just as they had planned,
And what the second kind cannot understand as they stumble
over the first kind's heel just as the footlights flash on at last
Is that the first kind doesn't feel the least bit foolish at having
entered the theater before the cast.
Oh, the first kind always wants to start now and the second kind
always want to tarry
Which wouldn’t make any difference, except that each other is
what they always marry.”
― Ogden Nash
Read more quotes from Ogden Nash
סוּג אֶחָד שֶׁל אָדָם תָּמִיד מַשְׁאִיר שָׁעָה שְׁלֵמָה
לְהַגִּיעַ מִמֶרְחָק עֲשָׂרָה רְחוֹבוֹת אֶל תַּחֲנַת הַרַכֶּבֶת
וְהַשֵּׁנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ כְּלוֹקֶה בְּמַחֲלָה מְדַבֶּקֶת.
וְהַשֵּׁנִי טוֹעֵן שֶׁחָמֵשׁ דַּקּוֹת הֵן דַּי וְהוֹתֵר,
וַאֲפִלּוּ לִרְכִישַׁת הַכַּרְטִיס דַּקָּה יַקְצִיב
וְהָרִאשׁוֹן מַבִּיט עָלָיו כְּעַל בִּלְתִּי-יַצִּיב.
הַסּוּג הָרִאשׁוֹן לִפְנֵי צֵאתוֹ לַתֵּאַטְרוֹן
סוֹעֵד בְּשָׁעָה שֵׁשׁ וְנֶחְפַּז אֶל הַמַּחֲזֶה.
וְאָכֵן אֲנִי מַכִּיר אָדָם אֶחָד שֶׁהוּא כָּל-כָּךְ כָּזֶה,
שֶׁלְּעִתִּים הוּא מַגִּיעַ אֶל הַתֵּאַטְרוֹן
לַמַּעֲרָכָה הָאַחֲרוֹנָה של הַצָּגַת הַמָּטִינֶה.
וְהַשֵּׁנִי יוֹשֵׁב לוֹ בְּשָׁעָה שְׁמוֹנֶה לִסְעוּדָה מְפֹאֶרֶת,
בְּאָמְרוֹ בְּצִינִיּוּת נְדִיר שֶמַתְחִילָה בַּזְמַן הַהוֹפָעָה,
סָבִיר שֶׁיִּהְיֶה אִחוּר שֶׁל רֶבַע שָׁעָה,
הַנָּחָה שֶׁהִיא לֹא רַק צִינִית אֶלָּא מְחֻצֶּפֶת.
וּמָה שֶׁאֵינוֹ מַשְׂכִּיל לְהָבִין הָאָדָם הַיּוֹשֵׁב בַּחֲדַר-הַהַמְתָּנָה
בִּזְמַן שֶׁמְּכִינִים אֶת הָרַכֶּבֶת לַנְּסִיעָה,
הוּא אִי-הַצֶּדֶק שֶׁל הַגִּיעוֹ שֶׁל הַסּוּג הַשֵּׁנִי לַמּוֹשָׁב
מַמָּשׁ בַּדַקָּה שֶׁהָרַכֶּבֶת יוֹצֵאת, כְּפִי שֶׁמֵּרֹאשׁ חָשַׁב.
וּמָה שֶׁאֵינוֹ מֵבִין הַסּוּג הַשֵּׁנִי, כַּאֲשֶׁר הוּא צוֹעֶד
וּבְרַגְלוֹ שֶׁל הַסּוּג הָרִאשׁוֹן הוא מוֹעֶד,
וְסוֹף-סוֹף אוֹרוֹת הַבָּמָה נִדְלָקִים
הוּא שֶׁכְּלַל אֵין מַרְגִּישׁ הַסּוּג הָרִאשׁוֹן מְטֻפָּשׁ
בְּהִכָּנְסוֹ לַתֵּאַטְרוֹן עוֹד לִפְנֵי הַשַּׂחְקָנִים.
אֶחָד תָּמִיד רוֹצֶה לָצֵאת לַדֶּרֶךְ מִיָּד וְהוּא תַּמֵּהַ
מַדּוּעַ רוֹצֶה הַשֵּׁנִי לְהִתְמַהְמֵהַּ.
כָּל זֶה הוּא שִיקוּל דֵּי מִשְׁנִי,
אֶלָּא שֶׁתָּמִיד נִשָּׂאִים הֵם אֶחָד לַשֵנִי.
מֵאֵת אוֹגְדָן נָאשׁ
תרגום לעברית: רות ר. © 2024